רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באירופה של המאה ה-19 הוחל יישום עקרונות של התחדשות עירונית, תוך סילוק שכונות עוני וכן שיפור תנאי מגורים של אוכלוסיות חלשות, אשר תכליתן הכללית היא חיזוק המרקם העירוני שנפגע כתוצאה מקיומו של אזור עוני. לדוגמה, באנגליה, גרמה המהפכה התעשייתית לבניית ערים באופן מואץ ולכניסת תושבים רבים לתוך הערים, בעיקר בחיפוש אחר פרנסה. בעקבות הגירה של תושבים במספר גדול לתוך הערים, נוצר מחסור במבנים למגורים; מעמד הפועלים הנמוך, אשר סבל עוני, חי בתנאי תברואה קשים, שהבילו גם להתפרצות של מחלות. מהות עקרון ההתחדשות העירונית באנגליה בא לפתור את בעיית התברואה ותנ אי החיים הקשים בהם חיו התושבים בשכונות העוני.
התחדשות עירונית החלה להתרחש במדינות המפותחות בשלהי המאה ה-19 והגיעה לשיאה במחצית המאה ה-20, בעיקר בצורת בנייה מחדש (פינוי בינוי של היום). גישה זו הטביעה חותם על תצורתו של הנוף העירוני המודרני בערים רבות ברחבי העולם. משנות ה-30 ועד שנות ה-70 הדרך הנפוצה להתחדשות עירונית הייתה פינוי אזורים ישנים ומוזנחים ובנייתם מחדש; סיבה עיקרית לכך הייתה התמודדות עם ההרס שנגרם כתוצאה ממלחמת העולם השנייה, אך גם ביסוד התוכניות האלו עומדת ההנחה ששכונות מצוקה, ה-slums, הן מפגע חברתי וסביבתי, וכי היעלמותן תביא לשינויים חברתיים ולשגשוג אזורי. במהלך השנים נמתחה ביקורת על תוכניות אלו, בטענה שהן לא פתרו מצוקות חברתיות אלא רק העתיקו את תושבי שכונות המצוקה לאזורים אחרים בערים. במקרים רב ים תוכניות אלו הקטינו את מלאי הדירות המתאימות לאוכלוסייה המוחלשת וגרמו לעליית מחירי הדירות בעיר.
